<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך בוריא</h1>
<h2>דף מה:</h2>
גרסינן בגיטין פ' השולח [מ"ה ע"א] אין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן הגוים יתר מכדי דמיהן אמר ליה רב בוריא לרב אשי יתר על דמיהן הוא דאין לוקחין הא בכדי דמיהן לוקחין ש"מ ס"ת שנמצא ביד גוי קורין בו. דילמא ליגנז. גרסינן בשחיטת חולין פ"א [י"ג ע"א] אההיא שחיטת נכרי ת"ר שחיטת מין לע"ז פתו פת כותי יינו יין נסך ספריו ספרי קוסמין ופשיטא דספרי קוסמין מצוה לאבדן בידים, ותימא דגרסינן במס' שבת [קט"ז ע"א] בכל כתבי הקודש גופא הגליונין וספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה ר' יוסי אמר אף בחול קודח את האזכרות שבהן וגונזין והשאר שורפין ולא אשכחין בס"ת שכתבו בין מין בין גוי דמחלק בין האזכרות לשאר הכתב ותימא רב נחמן דאמר התם [גיטין שם] נקטינן ס"ת שכתבו מין ישרף דלא פסק הלכה כר' טרפון דאמר הכא בכל כתבי הקודש אקפח את בניי שאם יבואו לידי שאני שורפן ואת האזכרות שבהן ור' אליעזר נמי סבר ס"ת שכתבו מין ישרף דהא אפילו כתבן גוי תניא ישרף ומוקמינן ליה אליבא דר' אליעזר דאמר סתם מחשבת נכרי לע"ז, והא ליכא למימר דר' אליעזר כר' יוסי סבר לה דהאזכרות יגנזו ושמעינן ליה לר' אלעזר בפ' דשחיטות חולין [ל"ח ע"ב] דאפילו ישראל השוחט לנכרי אסור בהנאה דתנן התם השוחט לנכרי שחיטתו כשירה דסבר ת"ק לא אמרינן סתם מחשבת נכרי לע"ז ומיהו אי שמעינהו דחשיב אמרינן זה מחשב וזה עובד דגמרינן מפנים אמר ר' אלעזר אפילו שחטה ישראל שיאכל נכרי מחצר הכבד שלה פסולה שסתם מחשבת נכרי לע"ז אמר ר' יוסי אפילו במוקדשים זה מחשב וזה עובד לא אמרינן, מיהו מודה ר' יוסי בסתם מין דשחיטתו לע"ז דבהא ליכא מאן דפליג אלא דוקא בסתם מחשבת נכרי, ותימא מאי טעמא דר' יוסי [שבת שם] בס"ת שכתבו מין לגנוז השמות, ותו גרסינן בפ"א דערכין [ו' ע"א] גוי שהפריש קורה לבית הכנסת ושם כתוב עליה בודקין אותו אם [אמר] בדעת ישראל הפרשתיה יגוד ויגנוז ואם לאו טעונה גניזה ומשמע אם פירש לשם יראתו תשרף וסתם מין לע"ז ומאי טעמא דר' יוסי, ותו לר' יוסי למה שורף לכתחילה שאר כתבי הקודש יגנוז את הכל, ותו הדתני [גיטין שם] ר' חנינא בריה דרבא מפשרניא ס"ת תפילין ומזוזה שכתבו מין ומסור גוי ועבד אשה וקטן וישראל משומד וגר פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה דטעמא דמין לאו משום גזירת הכתוב בלבד דתיפק דמחשבתו לע"ז, ותו פסולין דהתם למאי אי לגניזה ליתנו יגנזו כד(ת)קתני בכולהו דנכתבו שלא כדין (בשלהי) [בשלמא] אשה עבד וקטן (איציית) [אינם מצווים] אלא גוי וכותי וישראל משומד מאי איריא משום גזירת הכתוב תיפוק ליה דלא נכתבו לשמן והני לא כתבי כתיבה לשמן והסוגיא דבעינן כתיבה לשמה וי"ל דלא נצרכה אלא אפילו ישראל עומד על גבן דהתם הוה כתיבה לשמה כגון דקאמר בהדיא על דעת ישראל הוא כותב ולא תקשי מההיא דגיטין פ"ב [כ"ג ע"א] הל' הכל כשירים לכתוב את הגט דתניא נכרי פסול לענין כתיבה ומסקנא דנכרי ודאי אדעתיה דנפשיה קעביד ומיהו לא קשיא דודאי לענין גיטי נשים דבעינן ממש לשם אותה אשה אפילו כשישראל אומר לו לכתוב לשם אותה אשה אינו בקי לגמור בלבו לשמה בכה"ג אמרינן דאדעתיה דנפשיה קעביד אבל דבר שבקדושה שאומר לו לכתוב לשם שמים הרי כתבנו מערכין גוי שהפריש קורה וכו' והכי נמי גרסינן בפ' אלו מנחות נקמצות [מנחות ע"ג ע"ב] גוי שהתנדב להביא שלמים נתנו לישראל על מנת שיתכפר ישראל ישראל אוכלין וההיא דחויה הוא דהא דרשינן התם לרבות את הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל כדברי הכל אלא דאיכא למ"ד הכל עולות ואיכא למ"ד כל מיני קדשים דנדר ונדבה חוץ מן הנזירות אלמא דדבר שבקדושה סמכינין עלייהו דהכי תניא פ"ר ישמעאל [שם ס"ז ע"א] גוי שהפריש פטר חמור וחלה מודיעין אותו שהוא פטור וכו' אבל תרומתו בחוצה לארץ אינה מדמעת אבל בארץ ישראל אסורה ומדמעת וכדרב יהודא אמר [רב] בפ"א דערכין [ו' ע"א] דאמר גוי שהפריש תרומה מכריו בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה תנתן לכהן, אלמא בדבר שבקדושה כשהוא אומר כי לבו לשמים ועל דעת ישראל קדוש ומהו דתימא גבי ס"ת תפילין ומזוזות נמי ליכשר קמ"ל דכיון דלאו בר קשירה הוא לאו בכלל כתיבה נמי הוא ובמפריש פטר חמור וחלה נמי יפטור ואם הפריש אינו קדושי' כדמסיים במנחות.
